תכונות גנטיות פולימורפיות אחדות בעדה הקראית

מבין העדות היהודיות הקטנות, הנחשבות ל"איזולאטים" נודע עניין מיוחד לעדה הקראית, שמאז ייסודה במאה השמינית שאפה לבידוד התרבותי מהעמים שבאזורי ישוביה והן מיהודים אחרים. במאה הארבע עשרה היו הקראים מפוצלים לשני ענפים ראשיים, ששכנו בארצות ים-התיכון ובצפון אירופה. רק לאחד משני ענפים אלה ייצוג של ממש במדינת ישראל, בעקבות עלייתם של 1,000 נפש בקירוב מבין קראי מצרים בשנים הראשונות לקיום המדינה [1]. מאנשי עליה זו בדקנו 63 משפחות במגמה להשוות אחדות מתכונויתיהן הגנטיות לאלו של עדות יהודיות אחרות, של עמי אזורי ישובם ושל קראים אירופיים. ה.נתונים ההיסטוריים על הקראים הם מועטים ומאפשרים רק שיחזור חלקי של תולדותיהם [2, 3, 4]. הכת נוסדה ע"י ענן בן דוד בשנת 762 לספה"נ. עקרונותיו של ענן מתכחשות לתורה-שבעל-פה ובכך התנגדות ל"רבנים". ענן ייסד את תנועתו בפומבדיתא שבארם- נהריים, אך לאחר מכן עבר עם כמה מחסידיו לארץ-ישראל. יתכן, איפוא, שמבחינה אתנית הקראים ("עננים") הראשונים היו מיהודי בבל או ארץ-ישראל, וקרוב לודאי תערובת של שניהם. המרכז הרוחני של העדה היה בירושלים מהמאה השמינית עד לעשירית, אך כבר מהמאה התשיעית יש עדות לישוב קראי במצרים. התקפותיו החריפות של סעדיה גאון על הקראים במאה העשי- רית העמיקו את הקרע ביניהם לבין הרבנים, ובעקבותיהן נתחזק גם הבידוד הגנטי של הקראים במשך מאתיים שנה הראשונות של קיומם חלקי בלבד. עם תחילת מסעות הצלב עברו מרכזי העדה הקראית מחוץ לארץ-ישראל למצרים ולאימפריה הבינזטית. במחצית השניה של המאה השתים-עשרה נמצאו, לפי אומדנו של בנימין מטודלה (ספר המסעות), כמה אלפי קראים בקוונסטנטינופול ובקהיר. קיימת מחלוקת בין היסטוריונים ביחס לשאלה האם הישוב הקראי בקוונסטנטינופול קדם לזה שבחצי האי קרים או להיפך [2, 4]. אך בטוח, שקהילות קראיות נמצאו בקרים כבר במאה השלוש-עשרה. קהילות אלה היו מצידן מרכז הגירת הכת לצפון- אירופה. הישוב הקראי הגדול הראשון בצפון אירופה היה בטרוקי שבליטא, קהילות נוספות נוסדו בוילנה ובמקומות שונים בפולין וברוסיה.. שתי אגדות טוענות לזרימת גנים זרים במידה ניכרת לתוך העדה הקראית. לפי האגדה הכוזרית, המירו שבטים כוזרים בתורכיה את דתם לקראות. האגדה הטטרית טוענת, שקראי ליטא ופולין, בעיקרם טטרים, המירו דתם בהשפעת גרעין קטן של קראים. אגדה זו מקבלת תמיכה מסוימת מהעובדה, שהקראים בליטא ובפולין דיברו דיאלקט טטרי. מתוך הנתונים ההיסטוריים המועטים לגבי הקראים ניתן לסכם שגודל הקהילות הקראיות נע, בדרך כלל, בין 500 ל-2,500 נפש. מספר האנשים בגיל הפוריות היה, איפוא, מוגבל. קהילות אלו היו בבידוד תרבותי מעמי הסביבה וכן מהיהודים הרבנים השכנים וכך נוצרו התנאים המתאימים להיסט גנטי (genetic drift). אומנם לא הנמנע שקלטו לתוכם, בעיקר באירופה, שבטים זרים. המחקר בוצע בכפר במרכז הארץ. למרות האופי המעורב של ישוב הכפר בו מיוצגות שתי עדות מלבד קראים, מצאנו נישואין בין-עדתיים רק באחת מבין 63 המשפחות הקראיות, שיעור שהוא נמוך בהשוואה למקובל במרבית העדות הישראליות [5]. לעומת זאת, השיעור של נישואי הקירבה היה גבוה ואומדן מינימלי של מקדם הקירבה F מגיע ל-0.0124. 247 בני העדה הקראית עברו בדיקה רפואית כללית ורובם גם בדיקת עיניים כולל כושר הראייה וקרקעית העין. לא נמצאה שכיחות גבוהה של מחלה תורשתית כלשהי. מלבד משפחה אחת נגועה בתסמונת התורשתית של pseudoxanthoma elasticum שעליה היו ידיעות קודמות [6] לא נתגלו נגועים נוספים באותה מחלה למרות תשומת לב מיוחדת לסימנים אפשריים המתגלים כרגיל בקרקעית העין, בעור ובלב. בדיקות אינטליגנציה בוצעו בכל ילדי העדה שלמדו בביה"ס בכפר, ומספר מדידות אנתרופומטריות בוצעו בילדים ובמבוגרים. כן נבדק בחלק מהזכרים עיוורון צבעים. נבדקו 250 דגימות דם לאנמיות תורשתיות, לפעילות G6PD, לסוגי דם ולטיפוסי האפטוג- לובינים. לא נמצא אף מקרה של הימוגלובינופתיה או של תאלאסי- מיה בשרשרת אלפא או ביתא. במיוחד חשוב להדגיש, של נתגלה אדם נגוע בליקוי האנזים G6PD. בכך שונים הקראים מיהודי בגדד, שביניהם 25% לקויים באנזים זה [7]. בשכיחות הגאנים של מערכות אחדות מראים הקראים נטיה ל"ערכים קיצוניים" בהשוואה לעדות יהודיות אחרות. מבין אוכלוסיות יהודים שנבדקו [8] עם השיעור הנמוך ביותר (21%) של הגאן Hpl מבחינת השיעור הגבוה של הגאן M (72%) דומים הקראים לתימנים [9]. שכיחות הכרומוסום הראסוס-שלילי (20%) נמוכה מאוד. בשכיחויות של כל התכונות הגנטיות האלו נבדלים הקראים מהשומרונים [10, 11], הנמצאים בקצה השני של ההתפלגות במערך העדות העבריות [12, 13]. הבדלים אלה בין קראים לבין שומרונים אינם טוענים, לדעתנו, נגד מוצא משותף של שני איזולאטים אלה ממקור עתיק ארץ-ישראלי, מאחר שצימצום מספר הנפשות בכל אחת משתי העדות היה מסוגל לעודד את התפתחותן של העדות בכיוונים שונים. הקראים ממצרים מאופיינים במיוחד ע"י שכיחויות סוגי הדם במערכת ABO - שיעור נמוך מאוד של הגאן A (7%) לעומת שיעור גבוה ביותר של הגאן B (35%). ציור מס' 1 מתאר את שכיחות הגאנים O, B, A בשלושה מידגמים של קראים כולל המידגם הנוכחי וכן במספר קבוצות PERCENT GENE FREQUENCIES IN ABO SYSTEM IN SOME COMMUNITIES ציור מס' 1: שכיחות הגאנים ABO באחוזים בקראי מצרים ובמספר עדות אחרות. מבוסס על הסקר הנוכחי ועל [14]. רוחב כל עמודה 100%. אתניות אחרות, לשם השוואה. השכיחות הנמוכה של A מבדילה בין קראים לבין האוכלוסיה המצרית של קהיר, יהודי בגדד ויהודים ספרדיים ואשכנזים. לעומת זאת קיים דמיון-מה בין הקראים המצריים ואחיהם מליטא. גם בקראי ליטא שיעור נמוך ובלתי רגיל של הגאן A, בעוד ששכיחות הגאן B אצלם גבוהה, אם כי גובהה אינה עולה בהרבה על זה המצוי באוכלוסיות אחרות במזרח אירופה. ציור מס' 2 מבוסס על שיטת מורנט [14], כאשר האבסטציה ציור מס' 2: שכיחות הגאנים A ו-B בקראים ובמספר עדות אחרות. מבוסס על הסקר הנוכחי ועל [14]. מראה שכיחות הגאנים A והאורדיננטה שיעור הגאן B. הציוור מבליט את הדמיון בין קראי מצרים וליטא וכן את ההבדל ביניהם לבין שבטים טרייים מימינו. יחד עם זאת הנתונים אינם מספיקים כדי לשלול שיעור מסוים של זרימת גאנים טרייים לתוך העדה הקראית באירופה. ההסבר הפשוט ביותר לנתוני קבוצות הדם הוא כדלקמן: קראי המזרח התיכון מוצאם מתערובת של קבוצות יהודיות מקו- מיות, שעברו היסט גנטי (drift) במאות הראשונות אחרי ייסוד הכת. הקוראים האירופיים הם בעיקר צאצאים אתניים של קראי המזרח התיכון וקרבת דם זו משתקפת בשכיחות סוגי הדם שלהם. בקבלנו את המסורת הקראית של בידוד גנטי חמור כעובדה היסטורית, סביר להניח, שההבדלים בין הענף הצפוני והדרומי של העדה התפתחו בעקבות תהליכים נוספים של היסט גנטי. סיכום: הקראים הם קבוצת איזולאטים דתיים שלפי המסורת נוסדו ב-760 לספירה הכללית במיזופוטמיה על-ידי ענן בן-דוד, אך יתכן שמקורם בקבוצות קדומות שהתנגדו לרבנים. כאשר הם נפוצו במזרח התיכון ולקרים ובימי הביניים לצפון-אירופה, התפלגו למספר קבוצות אוכלוסיה קטנות. לפי העדויות ההיסטוריות הם נמנעו מנישואי תערו- בת עם יהודים אחרים (רבניים) ועוד ביתר חומרה נמנעו מנישואים כאלה עם הגויים אשר בסביבתם. כ-250 אנשים השייכים לעדה הקראית אשר ממצרים נחקרו במושב עולים במרכז הארץ. קבוצה זו היא מידגם מייצג של עדת הקראים המצרית המונה כמה אלפים נפש, אשר מרביתם עלו לארץ. הנבדקים עברו בדיקה רפואית כללית ואופתאלמולוגית. בוצעה סידרה של מדידות אנתרופומטריות ונלקחה דגימת דם ורידי לבדיקה מעבדתית של תכונות פולימורפיות. המימצא המעניין ביותר היה במערכת קבוצות הדם ABO. שכיחות נמוכה ביותר של הגאן Iᴬ (7%) ושכיחות גבוהה של הגאן Iᴼ (34%) מהווים מימצא מיוחד במינו. לפי מימצא זה אין לייחס את הקראים לכל עדה יהודית אחרת המצויה כיום במזרח התיכון. ברם, מימצא דומה מצוי בקראים של צפון-אירופה ומרמז על מקור משותף של שתי הקבוצות. עדות לאיבולוציה הגנטית של הקראים שבמצרים מהאוכלוסיה המצרית היא בהעדר ליקוי האנזים G-6-PD במדגם של 250 האנשים, לנוכח מציאות של ואריאנט גנטי זה באוכלוסיות באזורים שונים של מצרים התחתונה. בביצוע עבודה זו נהנינו מהעזרה המסורה והיעילה של האחות מירה פוגל, של יהודית גאליה, רחל פיימשטיין, נאוה לטנר, קלמן גורשטיין ויתר אנשי הצוות של המעבדה לגנטיקה. תודתנו נתונה לד"ר ח. י. ואיז, מנהל לשכת משרד הבריאות ברמלה ולצוות עובדיו שעזרו באופן פעיל בעבודתנו בכפר, לד"ר הלוי ממשרד הבריאות המרכזי בירושלים על עצתו, לד"ר י. קלורפיין ולעובדי תחנת קופת חולים בכפר. אנו מחויבים לועד הכפר על העזרה המתמדת, לכל אנשי הכפר ובמיוחד למר נעים, מנהל ביה"ס המקומי שנתן הרבה מזמנו על מנת לסייע לנו. כן אנו מודים לד"ר מ. בניהו ממכון בן-צבי עבור עזרתו במציאת ספרות. המחקר בוצע בעזרת מענק B 4/5 מקרן פורד. ספרות: 1) Ben-Zvi, Y., Nidhei Israel, 3d ed. Ministery of Defence press, 1963 (Hebrew); 2) Mann, J., Text and Studies in Jewish History and Literature. V.II Karaites. Philadelphia, 1935; 3) Cahn, Z., The rise of the Karaite sect., Tausner, 1937; 4) Ankori, Z., Karaites in Byzantium Columbia Univ. Press, N.Y. 1959; 5) Goldschmidt, E., Ronen, A., & Ronen, I., Ann. Hum. Genet., 24:191, 1960; 6) Landau, J., & Even-Paz, I., (Personal commu- nication); 7) Szeinberg, A., Sheba, Ch., & Adam, A., Blood, 13: 1043, 1958; 8) Fried, K. Bloch, N. Sutton, E. Neel, J.V., Bayani- Sioson, P., Ramot, B., & Duvdevani, P., in Genetics of Migrant & Isolate Populations, E. Goldschmidt (ed.):267, Baltimore, 1963; 9) Dreyfuss, F., Ikin, E., Lehmann, H., & Mourant, A.E. Lancet Sobczak, K., The ABO Blood Groups. Comprehensive Tables and Maps of the World, Little & Brown, 1958; 13) Mourant, A.E., Jew. J. Soc., 1:155, 1959; 15) Boyd, W., Genetics and the Races of Man, Blackwell, 1950. 2:1012, 1952; 10) Bonne', B., Am. J. Phys. Anthrop., 23:397, 1965; 11) Bonne', B., Am. J. Phys. Anthr., 24:1. 1966; 12) Gurevitch, J., Hasson, E., & Margolis, E., Ann. Hum. Genet., 21:135, 1966; 14) Mourant, A.E., Kopec, A.C., & Domaniewska-