מעצרים

מעצרים
ב 23 בפברואר 1948 נעצרו מנהיגים רבים בהחלוץ, והמנהיגים הופיעו
ברשימה השחוה של המשטרה, והם היו בהשגחה
האחים המוסלמים כבר לפני ה 14 למאי 1948 הכריזו על שליחת מתנדבים
נגד הישוב- העיתונות במצרים פקפקה בנאמנות של יהודי מצרים
ב 29 לנובמבר 1947 באום הוחלט על חלוקת פלסטינה למדינה ערבית ויהודית
עלה המתח בין היישוב וערבי הארץ
מ14 ועד 16 למאי 1948 נעצרו 600 יהודים, ומספרם הגיע מהר ל 1300
וביניהם 1000 יהודים
ב 30 במאי הוחרם רכושם של כל אלו שנעצרו על ידי נוכס הנכסים וכל אלו שהושמו
תחת השגחה. נכסים פרטיים, מסחריים, וקהילתיים, חנויות, בתי כל בו, בתי קולנע,
אחוזות חקלאות, חברת, תעשיית גדולות וקטנת, ובנקים...
התכנסת יהודים נאסרה. ארגוני הקהילה חויבו למסור רשימת חבריהם
מקיץ 1948 כ 30 משפחות יהודית גורשו כל שבוע מבתיהם שבחלקים של קהיר
במרחק של 1 קילומטר מארמון המלך פרוק, או במקומות בהם הואמ בקר. נתנו להם
48 שעות כדי למכר את דירותיהם ולמצוא דירה חלופית.
בצו מה 25 במאי 1948 גם בעלי פספורט זר נדרשו לקבל "אשור יציאה"
(exit visa)
לא נערכו משפטם לעצורים במחנות הריכוז.
המעצרים של השלטונת היו כדי לשבור גל של התנגדות מהקמוניסטים ועד לאחיים
המוסלמים ולא רק נגד היהודים.
הממשל הצבאי נתן אפשרות להצדיק ארגון עצום של משטרה כדי להשאר בשלטון
אחרי התבוסה הצבאית, והבריחה המסיבית של פלשטינים מהארץ מצב שהאחראים לו היו
הממשלה והמלך.