מכתב מישראל פרל לדר' חיים סעדיה, 29.12.52

29/12/1952
מחבר/ת: ישראל פרל
חזרה לארכיון
נבדק ואושר

מסמך מקור

עמוד 1
עמוד 1
עמוד 2
עמוד 2

חזרה לראש העמוד

טקסט לקריאה

תעתוק
מכתב מישראל פרל ב"ה יא' טבת תשיג' 29/12/52 לכ' דר' סעדיה - רב שלומות תסלח לי על האיחור הקטן שחל בתשובתי אליך, מפני שבימים אלה הייתי טרוד למדי בענינים שונים שגזלו את מרבית זמני. כמובן, שאין כאן כל שאלה באם יש מקום או אין עבורך לבחירת לבך. אלא שגם רצוי לנכון הוא שדבר שתבוא לעמוד על התנאים מקרוב. ובכל עת שיעלה על דעתך לבקר אותנו הנכם, שניהם, אורחים רצוים. ברור שכבר [?] לי על כל אחד מהחברים איזו שהיא קלות דעת ולפי זה אני מנסה לפעול אצל כל אחד באופן אינדיבידואלי אלא שעל דברים אלה אני מעדיף לשוחח אתך פה אל פה מאשר להעלות אותם על הכתב. מכתבך אשר לי כמה הנחות ש[?] הרבה יותר מרוצה לו התבדיתי החל מהרגע הראשון נוצרו כאן שני פלגים שכמעט ולא היה ביניהם משהו משותף. לפי דברי שאול דבר זה עוד נוצר במחנה ארנס וחבל מאוד שאף אחד לא הודיע לי על כך ולא הזהיר אותי מפני הסכנה. ויתכן ובימים הראשונים אפשר היה למנוע את זאת אלא שעכשיו זה ככבר מאוחר מדי והייתי נאלץ לאחוז באמצעים דרסטיים. החברוה הנפרדת הם למעשה שלושה חברים: ולנסי, רחל עדרי ואלי פרץ. האחרון הוא טפוס מושחת שכבר גורש מהכשרה אחרת (ושוב פעם חבל שלא ידעתי את זאת) הטפוס הזה היתה לו השפעה רעה על שני החברים הנותרים וחפסו להם כל הזמן כל מיני עסקים. אתמול החלטתי לשלוח את פרץ אולי אפשר יהיה עוד להציל את השניים הנותרים, אם כי אין סיכויים רבים לכך, אמנם היו צעקות ובכיות ובשום אופן לא רצו להפרד אבל כלם לא עזר להם. את האמת להגיד לך שאינני מקוה לדבר רב מהצד הנ"ל אלא שהחלטתי להפריד בין הדברנים האלה משום שזאת היתה חבורה להרע. כמו כן אני מקוה ששלמה ישלח את פרץ מיד ארצה שבאם יחליטו ולנסו ורחל סופית לעזוב את ההכשרה שלא תהיה להם כל אפשרות להפגש. כמובן שישנן בעיות רבות לשוחח עליהן ומי כמוך האדם הנכון במקום הנכון, אלא שקצרה היריעה מלהכיל אפילו את חלקן. ולכן אסתפק הפעם הזאת בתקוה לראותך ביום ששי כאן אצלנו. ועד אז היה כלום וכל טוב דרישת שלום לבחירת לך בידידות מישראל ד"ש לבבית מחנה נ.ב כתבתי לראובן בקשר לכח עזר בהוראה ועדיין לא נתקבלה תשובה

חזרה לראש העמוד