במצרים היו בין 800000 ל100000 יהודים תאריכים נקודת המפנה של יהדות מצרים היתה ב 15 למאי 1948. עד לתאריך זה הרב נחום והגבירים (קטאוי, ציקורל) היו מכובדים על ידי הממשל והארמון. ומאז מאסרם ופחד ירד על היהודים 13/5/48 מצב מצור במצרים 15/5/48 אלנוקראשי מושל צבאי מאסרים של יהודים וקומוניסטים בקהיר, אלכסנדריה פורט סעיד, תעלת סואץ (בני 35 ומטה) צנזורה- החרמת רכוש, המשך שירות החיילים 1000 יהודים בקהיר (מהם 160 צעירות) - 141 באלכסנדריה (20 צעירות) פורט סעיד [?] – פלישת צבאות ערב לאי עד ל30/5 עוד 1000 יהודים נאסרו ככול שהיו כשלונות הערבים בארץ ישרא, גל הטרור נגד היהודים גבר. (היהודים = אלמנטים מסוכנים) ועד 1949 מספר העצורים הגיע ל3000 25/5 נאסרה לחלוטין יציאה ממצרים בלי visa מיוחד 28/5 הגבלת כמות הכסף ביציאה 20 יוני 1948 פצצה בחרת אל קראין 12 בתים פוצצו 22 נהרגו 41 נפצעו 21/6/48 התרמה (מפחד) של יהודים למאמץ המלחמתי המצרי: קהיר 16000 לירות אלכסנדריה 16000 לקרן "החייל המצרי". וגם התרמה לפליטים הפלסטיניים (הרב נחום המליץ) 18/7/48 250 משפחות בסביבת ארמון עבדין של המלך הוצאו מבתיהם במשך 24 שעות (הרב נחום -> לבתי הכנסת) 19/7/48 פוצץ הקולנו "ציקורל" ונפגעו 500 חנויות בסביבה ופצצה ברובע היהודי נהרגו 200 ונפצעו 120 28/7 פוצץ "דוד עדס" 1/8 " "גטניו" פגיעות ביהודים, בזרים, בריטים, הולנדי. 22/7/48 אפוטרופוס הממשלה רכוש יהודי מ15/5/48 ועד 30 באוגוסט הוחרם בקהיר, אלכסנדריה, טנטה, מחלה אל קוברה, רכוש יהודי ובהמשך עד ספטמבר. עובדים יהודים נעצרו והוחלפו במוסלמים מצרים. 22/9/48 4 בתים פוצצו בחארת אל יהוד 19 יהודים נהרגו ו62 נפצעו. והתפרעויות והתקפות על היהודים 48 אוקטובר עוד 14 חברות ובתי עסק הוחרמו בקאהיר ואלכסנדריה והתפרעויות והתקפות נגד יהודי לאחר התבוסה של המצרים בנגב 12/11/48 התפוצצות ב Société Orientale de Publicité (4 עיתונים) 28 בדצמבר 1948 אל נוקרשי (ראש הממשלה) נרצח פברואר 1949 חסן אלבני נרצח (המורשד של האחים המוסלמים" 1949 שחרור מהמחונות ועליה מסיבית לא"י 15/10/49 ביטול הTribunaux Mixtes (בתי הדין המעורבים מ 1948 ועד 1950 נמלטו ממצרים 25000 יהודים, רובם לארץ מצב היהודים המדיני נקודת המפנה של יהדדות מצרים הייתה ה15 למאי 1948 עד לתאריך זה משפחות קטאוי וציקוריל והרב הרשי נחום היו מכובדים מאוד, ובעלי מעמד חשוב כלפי הארמון והממשלות המתחלפות. אחרי ה15למאי הכל השנה ופחד ירד על היהודים. יהודים אחדים קנאו באלו שנעצרו היות והמאסר היה יכל להגן עליהם מהתקפות אלימות, ובמיוחד שזרים נרצחו על ידי גורמים קיצוניים