תעתוק
(1)
הקראים
התחילה במאה השמינית לספירה
אי קבלת המסורת התורה שבעל פה התלמודית והרבנית - וחזרה לפשט של התנך
הדוקטרינה שלהם היא במפורש נגד מסורת הרבנית
אף על פי שהם לא מאמינים בתלמוד, היא פתחו במרוצת השנים מעין "תלמוד"
משלהם, מסורת משלהם שהם קוראים "סבל הירושה" שהוא קובץ אמונות ומנהגים שהם
קושרים את הקהילה.
מיסד התנועה היה ענן בן דוד. המקורות הרבנים מספרים שמקור השסע הקראי
בירושה על ראש הגולה בעירק, כשאחיו הצעיר של ענן, חנניה
נבחר כראש הגולה במקומו.
בעיקר יש החרפה של אסורי שבת, נישואים עם קרובים, טהרה
תאריכי חגים, קשרים עם לא יהודים
העקרון של ענן היה "חפס בתורה, ואל תסמוך על דיעותי"
היו בעבר כתות שונות של קראים
מה שנשאר הוא הקראים ממצרים והקראים ממזרח אירופה
וכבר מהמאה תשעית עד למאה השמונה עשרה לא הפסיקו יהודים
קראים לחיות בירושלים.
היתה פעולה מיסיונרית של הקראים, ומסבה זאת סעדיה הגאות כתב
בגיל 23 ספר בערבת התוקף באכזריות את ענן בן 43.
כל השנים העוינות נשארה במילים ואף פעם לא באלימות פיזית
במאה העשירית ירושלים הייתה המרכז העיקרי של הקראים.
במלחמת הצלבנים הראשונה: במאה האחד עשה (1099) Godfrey of Bouillon
כבש את ירושלים אסף את בני הקהילה רבנית והקראית ביחד בתוך בית
כנסת וסרף אותם חיים, וזה שם קץ לקהילה הקראית הגדולה בירושלם
התקרבות בין קראים לרבנים היתה במאה ה15 ו 16 והרבנים הרבנים
למדו קראים בספרות יהודית ומדעים לא דתיים ודתיים
במאה ה17 ו18 הפעילות הקראית עבה לקרים וליתואניה
היו גם קראים בין הנוודים הטורקים והטטרים בדרום רוסיה
(2)
ה Grand Duke Witold of Lithuania הביס את הטטארים ב 1392 והגלה מספר גדול של
שבויים, כולל קראים ליליטואניה ופולין הרראים האלו המשיכו לדבר טטארית
ואפילו תרגמו את תפילותיהם ללטרת - קראים אלו המשיכו את קשריהם
עם הקראים של תורקיה. החכמים הקראם כתבו ספרים שתקפו את הנצרות
בצורה קשה ובמאה השש עשרה ועד 18 הייתה פריחה גדולה
ספרותית ודתית בקראי מזרח אירופה
עד סוף המאה השמונה עשרה יחסי קראים רבנים היו תקינים באירופה
אל על פי הויכוחים האידיאולוגים. ושניהם הקירו בשניים כיהודים
ב1495 הGrand duke Alexander גרש מליטואניה גם רבנים וגם קראים
והם נתקבלו בפולין, ואר כך חזרו לליטה.
בליטה ופולין המס הכללי היה נמסר מהקראים לרבנים. והרבנים היו
משלימים אותו ומוסרים אותו כסכום אחד למושל
תחת התורקים והטטרים זכויות חוקיות היו אותם זכויות לרבנות ולקראים.
בסוף המאה 18 רוסיה כבשה את כרים השתנה המצב הקיסרית קטרינה השניה
שחררה את הקראים מהמס הכפול שהיה על הרבנים. ב1795
ב1827 הקיסר ניקולאס הראשן שחרר את הקראים (כמו הטטרים בקרים) מחובת
השרות הצבא. אבל לא הרבנים
ב 1835 התחילו הקראים להתקיף את הרבנים אצל המושלים הרוסים
והדגישו שהם אחרים מיתר היהודים בהיותם לא מאמינים בתלמוד ובהיותם בעלי מאפינים אחרים
מיתר היהודים: ובניגוד לרבנים הם חרוצים, אנשים ישרים, ונאמנים לכתר הקיסרות.
והצליחו לשנות במסמכים הרוסיים את שמם מ "יהודים קראים" ל"רוסים קראים של
אמונה בברית הישנה", ועם הזמן פשוט "קראים"
ב1840 הם קבלו אותם זכויות של המוסלמים.
וב 1863 הקראים ברוסיה קבלו אותים זכויות כרוסים הילידים.
מה עם התקופה הנצית?? ב 9/1/39 משרד הפנים הגרמני הכריז שהקראים לא
שיכים לדת היהודית. ובמזרח אירופה ה Einsatzgruppe הנצי במלחמת העולם השניה
קבלו הוראה, לא לדכות את הקראים והקראים קבלו משרות ומעמד בממשל הנצי
ב6/10/42 החלטה זאת הורחבה לקרים ודרום רוסיה. הנצים גם פנו של
3 רבנים הרבנים קלמנוביץ, בלבאן, ושיפר לדעת על מוצאם של הקראים
כדי להציל אותם, כל השלושה נתנו דעה שהקראים אינם ממוצא יהודי
התנהגות קראי רוסיה בתקופה הנאצית התנדנה מעדישת למצב
היהודים ועד לשיתוף פעולה במקרים בודדים עם הנצים.
(3)
בארץ מערכים שהקראים הם בערך 10000 (לא יודעם בדיוק כמה היות והדת אוסרת על
ספירה) מרכזהם אזור רמלה (מושב מצלח כ4000, אשדוד 1500, אופקים כ800 רנין 500 באר שבע
עכו כ200.) מבחינה חוקית הם לא מוכרים כקהילה נפרדת מהיהודים, חייבים
בשרות צבאי...
השנה הקראית היא דומה לשנה הרבנית אבל בנוסף חייבים לראות את המולד של
הירח. אם לא ראו משתנה - ניסן הוא החודש הראשו של השנה
יש שנויים בהלכות טהרה וטומאה, נישואים בין קרובים, בשר וחלב
מתפללים פעמיים ליום בוקר וערב
התפילות הן חלקים מהתורה ומהתהילים
במשך הדורות היו נסיונות לפשר בין הרבנים והקראים
הרמבם אומר שהקראים צריכים אנו להתיחס אליהם בכבוד, בכבוד, בטיב לב, ובענוה
אפשר להתחבר אליהם, להכנס לביתם, למול את תינוקהם, לקבור את מתיהם ולנחם
את המאתבלים ביניהם..
במאה הארבע עשרה רבנים קראו לשני המחנות להתאחד
כדי "שכל ישראל יהיו שוב אגודה אחת ואחים..