יהודי מצרים - רקע

יהודי מצרים: רקע
יהודים חיו במצרים בצורה מתמדת אלפיים שנה. יהודים השתקעו במצרים לפני גלות בבל.
במצרים עלית שכירי חרב יהודים יסדו ישוב יהודי אי אלפנטין (אי הפילים) ושמרו על דרום מצרים. יהודים במספר רב
השתקעו במצרים לאחר כיבוש יהודה על ידי אלכסנדר הגדול (322 לפני הספירה ופרעה פתולמי הראשון 
(283 -323 לפני הספירה) עודד יהודים להתישב באלכסנדריה. בהגיעו למצרים, יוליוס קיסר (48 לפני
הספירה) הבטיח ליהודים זכויותיהם וזכויות היתר שהיו להם. כשירושלים נפלה בידי טיטוס ב70
לספירה, אלפי שבויים יהודיים נשלחו למצרים לעבודת פרך בעבודות ציבוריות, והגדילו
את האוכלוסיה היהודית.
מעמדם של היהודים בזמן המוסלמים היה של "דימה" (המיעוטים עובדי אל אחד), עם המגבלות
של מעמד זה.
העוצמנים במצרים נהגו בצורה ראליסטית ונצלו את כשרונות היהודים הפיננסיים, מסחריים, ושל
שפות. למיעוט היהודי במצרים היה תפקיד חיוני, כלכלי, וחנוכי, ובמודרניזציה של מצרים.
יהודים ניסו ולעיתים קרובות הצליחו לקבל הנתינות של המעצמות האירופיות. ובצורה
זאת נהנו מהקפיטולציות (Capitulation), שנתנו להם זכות להנות מיתרונות וביטוחים. השלטונות
השלטונות המוסלמים היו מנועים מלהזיק להם, לאסור אותם, לגיסם לצבא ולהחרים את רכושם בלי רשות
הקונסלות האירופי אליו הם שייכים
משפחת קטאוי: מויז דה קטאוי פשה היה ראש הקהילה היהודית בקהיר מ 1883 ועד 1924, והיה 
תקופת מה שר האוצר של מצרים. - יוסף אסלן קטאוי היה החבר היהודי בסנט המצרי, אף על פי
שהיה גם ראש הקהילה היהודית בשנת 1920. עקר השפעתו היתה בפוליטיקה המצרית הפנימית
רוב המשפחות המנהיגות שהיו בשורות עם הממסד המדיני גרו בקהיר. - בזמן שהאריסטוקרטיה היהודית גרה באלכסנדריה
ה"אגיון", "טוריאל", "שמוחה", "המנשה" הם היו בעלות אחוזות גדולות ומפעלים כלכליים גדולים ושלטו על המסחר בקוטנה
המשפחות העשירות והאצילות של קטאוי, סוראס, עדה (בקהיר) ולמנשה, רולו, אגיון
(באלבסנדריה. היו מנהיגי ההקהילות, עם הרב הראשי חיים נחום אפנדי
יהודי מצרים ניכרו בשליטתם בשפות שונות, וביכולתם למלא תפקידים מגוונים בשטחי העבודה
והכלכלה. זכורה לי היטב הגדרת היהודי המצרי כ"מדרדא" (מי שיודע להסתדר). ובכך ביטאו
הערבים במצרים את הערכתם וגם קנאתם ביהודים שלהם.
ב1920, הפדרציות היהודיות בקהיר ובאלכסנדריה מנו 3000 חברים, בזמן שב1939 הם מנו
רק 400
עושרה של הקהילה היהודית במצרים היה אחד הדברים הבולטים ביותר והפך את הקהילה למרכז המגבית
הציונית במזרח התיכון. בימי מלחמת העולם השניה הגדירו את הקהילה העשירה ביותר גם בין קהילות אירוםה ואפריקה.
תרומות בקבלת הפנים לוויצמן באלכסנדריה ב 2/8/18 נאספו 10,019 לירות מצריות. במרץ 1920:
סיוע ל12000 עולים. -
מוסדות ציוניים: קרן קימת לישראל ב1924. מוסד חשוב - Union de la Jeunesse Juive: "התחיה" איחוד הנוער
1923; ב 1925: אגודה למחקר ההיסטוריה היהודית. בין 1925 ל1935: המועדון העברי.
ברית טרומפלדור. אגודת שוחרי האוניברסיטה העברית; ב1933 15000 לירות מצריות: לכפר ידידיה
לקליטת עולים מגרמניה. - וב1932 אסוציאציה נגד הנצים..- ב1946 הכשרה - עלית הנוער
בספורט: 2 ארגוני ספורט יהודים היו קיימים משנות העשרים במצרים: מכבי, והכוח.
שהתחרו כל השנים עם מועדוני הספורט האחרים במצרים, המצרים והזרים, בעזרת ועדי הקהילות
ההאשמות של רצח פולחני לקראת הפסח: האחרונים הידועים היו  1870, 1873, 1879, ב1880, 1881, 1884, 1890, 1892, 1901, 1902
1903, 1940, 1908;
וב1917 אחת ההאשמות הקשות ביותר, והמשפטים הקשים על רצח פולחני. העורך הדין הקראי מורד לישע בי הגן
והצליח בצורה מזהירה, ודחה את כל הטענות, והמואשם זוכה
ב 1929 באלכסנדריה הקהילה היהודית החליטה ליסד בית ספר תיכון כדי להלחם
עם בית הספר של הנזירות הנוצריות שכמה שנים לפני כן בסקנדל של המרות הדת
הזעזעו משפחות יהודיות רבות באלכסנדריה. וכך נולד הLycée de l'Union Juive pour l'Enseignement
שדר בהתחלה בארמונו של הברון דה מנשה. ואליו עברו תלמידים של בתי הספר הצרפתיים וגם של
הנזירים ושל הנזירות הנוצריים, ואליו עברו מבתי הספר היסודיים היהודיים. אפילו משפחות
אמידות מצריות שלחו את ילדיהם לבית ספר זה בגלל רמת החינוך הגבוהה, לBrevet, ולבקלאריה
הצרפתי
עיתונים רבים יהודים, וציונים הופיעו בשפות צרפתית, ערבית ולדינו מ1890 ועד 1949
ב1917, העיתונות המצרית הגיבה בצורה אוהדת להצהרת בלפור. שני העיתונים בערבית במצרים החשובים
ביותר: "אלאהראם", ו"אלמוקטם" פרסמו מאמרים אוהדים
העיתנות אוהדת הציונות במצרים והתפתחות היישוב נוסף על הצדדים הפוליטיים של הציונות, 
העיתנות האוהדת את הציונות הקדישה התעניינות רבה להתפתחות הישוב הכלכלית והחברתית, חשיבות
החקלאות, והחינוך החקלאי, החינוך לעבודת כפיים. עניין רב היה גם בחיזוק החינוך בישוב, וההשתתפות 
הכספית של היהודים במצרים לבתי הספר בארץ.
חנוכת האוניברסיטה העברית בירושלים הייתה לפי העיתונות היהודית במצרים המאורע החשוב 
ביותר מאז הכרזת בלפור, וקראה ליהודי מצרים לתרום כספים. העיתון "ישראל" קרא לקהילות 
להשקיע את כספיהם בארץ ולקנות סחורות מהישוב.
מוסרי תקף את הבריטים, שטענו שהארץ לא יכלה לקלוט את הפליטים מגרמניה,
וקבע שאם יוון שהיא מדינה קטנה יכלה לקלוט מיליון וחצי יוונים מתורקיה ומצדוניה, הארץ שרובה
מצבו לא מיושב יכלה לקלוט את הפליטים מגרמניה. מוקדם מאוד, דר אלברט מוסרי הבין שהבריטים היו
מתנגדים לישוב היהודי. אף על פי הצהרת בלפור, וגם ניסו לסכסך בין יהודים וערבים בארץ,
וניסה להוכיח שלערבים וליהודים מתרה משותפת: להשתחרר מהבריטים.
מוסרי תקף את העיתונות המצרית והעולמית העוינת לישוב, וב1929 האשים את הבריטים
באחריות להחרפת היחסים בין ערבים ויהודים בארץ ובמאורעות והרציחות ב 1929.
סעד יעקוב מלכי, העורך של המהדורה בערבית של "ישראל" תקף את חאג' אמין אלחוסיני 
ותיאר אותו כ"רוצח צמא דם".
עורכי "ישראל" עודדו אנשי העסקים הגדולים היהודיים לפרסם בעיתונות המצרית כדי
לקבל עיתונות לא עוינת. לאחר מאורעות 1929, מחמד חוסין היקל, העיתונאי המפורסם כתב
סדרת מאמרים בעיתון "אל סיאסה", המקבל השתתפות והסכמה ערבית-יהודית בפלסטינה, ומדינה
דו-לאומית לשני העמים - "אלסיאסה" קראה לשלטונות מצרים לגרש ערבים
פלסטינים עוינים ליהודים. יש לציין שהעיתונות היהודית במצרים הכריזה ברורות שהיא בעד
עצמאות מצרים.
התקפותיו של מוסרי על הבריטים היו קשות, והוא אף תקף את סיר רונלד סטורז שבשנת 1920
היה מושל ירושלים. והוא קנה אותו כ"אנטישמי" במאמר חריף ביותר.  מוסרי היה בארץ ב1926 ובקר
בישובים ודיבר עם המתישבים ותאר את הישוב בצורה מפורטת ונלהבת. מוסרי כתב והתקיף
מאמרים בעיתונות העולמית המתקיפים יהודים וציונים. וגם שלח מאמרים לעיתונים האלו.
מוסרי ומלכי מ"ישראל" פעלו גם בצורה בלתי ישירה ומתוחכמת בשנים שלפני 1930, כדי לגייס את העיתונות
המצרית (מוסלמית ונוצרית). הפעילים הציוניים ארגנו עזרה כלכלית לעיתונים המצריים וגם אנשי עסקים גדולים יהודים עודדו 
לפרסם בעיתונות המצרית. עורכי "ישראל" הצליחו לרכוש את עזרת העיתונים "אלמוקטם", ו"אלסיאסה".
אלסיאה כתבה בעד ידידות ערבית-יהודית בפלסטינה ומדינה דו לאומית.