צנחן מוסב לשליח בתנועה

יד טבנקין ינואר 19 מנחם ירדן (כפר המכבי)
צנחן מוטה לשליח בתנועה
הגנה יהודית
בארצות המזרח
ההעפלה וההגנה במצרים. יצאתי לשליחות למצרים באורח מקרי.
25/2/86
השתייכתי לקבוצת הצנחנים (יחד עם חביבה ריך וצבי בן-יעקב) שהגיעו למצרים
בדרכה לאירופה הכבושה, ב 1944 היתי מיועד לצניחה בצרפת. כחיל בריטי היתה לי
תעודה צבאית מזוייפת על שמו של חייל שנפל בטוברוק, ואנשי כוחות "צרפת החופשית" של
דה -גול היו צריכים. להעביר אותי לצפון- אפריקה.
לפני צאתי למצרים, השתתפתי בקורס, בו הופיעו דוד בן-גוריון, משה שרתוק וגם
דוד שאלתיאל (שהשתחרר אז ממאסר ממחנה דכאו).
בקהיר היה המטה הכללי של הצבא הבריטי (GHQ) ושום דבר לא יכול היה
להתבצע בכל מרחב הים התיכון ללא אישורו.
החיילים היהודים הארצישראלים בקהיר היו נפגשים ב"מועדון החיילים היהודיים"
ברחוב המלכה פרידה.
בקהיר, החלפתי את בגדי הצבאיים בבגדים אזרחיים בביתו של צדיקוב, שם נפגשתי
שוב עם דוד שאלתיאל. התגוררתי אצל משפחת פרידמן, שהגיעה למצרים במלחמת העולם הראשונה;
היה איתי עקיבא קסטנבאום, שליח "בני עקיבא" במצרים. לעקיבא קראו אברהם, ולי קראו
בשם עמוס לוי. - היות ועקיבא קסטבאום היה דתי, היינו אוכלים לעיתים ביחד במסעדה כשרה,
ברחוב סולימן פשה. יום אחד, ישבתי שם והבחנתי בשני אנשים שדיברו עברית והתקשו להבין מה היה
כתוב בתפריט המסעדה, שהיה ערוך בשפה הצרפתית. ניגשתי אליהם ועזרתי להם להבין את תוכנו
למחרת, פורסמו תמונותיהם בעיתון  "La Bourse Egyptienne" - היו אלה אליהו חכים ואליהו
בית-צורי. שני אנשי הלח"י שרצחו את הלורד מוין, בראשית נובמבר 1944.
באותה תקופה, פעל באלכסנדריה השליח יחיאל זינגר, מחיפה.
עקיבא קסטנבאום (מכפר עציון) ואנוכי הגענו למצרים באוגוסט 1944 בתקופה בה רפאל 
רקנאטי, עקיבא איגר וגרשון בן עתו נסעו לחופש בארץ. אז נתבקשתי על ידי הסוכנות
היהודית, לפעול כשליח בתנועת "החלוץ" ("מכבי הצעיר" בקהיר), כי שלושת השליחים ששהו בארץ
לא יכלו לאזור למצרים בעצם ימי משפטם של רוצחי הלורד מויין.
האזרחים המצרים גילו ענין רב במשפטם של חכים ובית-צורי, ואלה היו בעיניהם גבורים
הלוחמים באימפריאליזם הבריטי. הלורד מוין היה שר המושבות, וממשלת בריטניה דרשה עונש מוות לרוצחיו
המשפט התארך מאו, והנאשמים ויתרו על הסנגוריה שהועמדה לרשותם. הם דיברו בעצמם והלהיבו
בדבריהם את המצרים נגד המשטר הקולוניאלי הבריטי.
תכנית הצניחה מצפון-אפריקה לצרפת לא יצאה לפועל, בסופו של דבר. וכך באורח מקרי
הוטל עלי להיות שליח של מחלקת הנוער והחלוץ במצרים. עסקתי בעניני חינוך לא בעניני עליה. חוץ
מתנועת "השומר הצעיר" ("העברי הצעיר"), כל התנועות החלוצית - "החלוץ הצעיר", "מכבי הצעיר"
ו"בני עקיבא" - פעלו תחת גג משותף של "החלוץ האחיד". פעלתי בעיקר בקהיר,
ובעונות החופש גם בפורט-סעיד ובאלכסנדריה.
הנוער היהודי היה מעונין ללמוד עברית ולשמוע על ארץ- ישראל ועל הקיבוץ.
ב"חארת אל יהוד" היה מועדון, והאוירה בשנת 1945 היתה שם די נינוחה. בפורט-
סעיד הייתה האוירה יותר ארצישראלת, אולי בגלל הקירבה הגיאוגרפית לארץ.
נכון הדבר, שחלק מהנוער היהודי שאף לחיי עושר במצרים. אך היו מספר פעילים
ציוניים מקומיים, בעלי עסק ומעמד, שעזרו לנו מאוד. ביניהם היו עורכי הדין
ליאון קסטרו ואמיל נז'ר, ומזכיר ההסתדרות הציונית לזר ביאנקו.
שליחותי במצרים נמשכה כשמונה חודשים.